במאמר זה ננסה לבחון את השימוש במטאפורה של עץ התאנה, הן בהיבט של הריאליה המקראית והן באמצעות כליו של המחקר הספרותי.
מטרת מחקר זה היא בירור סיבת בחירת עץ התאנה מתוך כלל הצמחים, וזאת לשם ניסוח היגד המצטייר נכון גם אם ישובץ בו צמח אחר.1 ברצוננו להבין כיצד מטאפורה שנאמרת על עץ התאנה, קשורה להיבטים ריאליים המיוחדים ככל הנראה לתאנה.
נוסף לגישה הריאלית נשתמש בבחינה הספרותית-מקראית לשם הבנת המסר הספציפי שנלמד אגב שימוש במטאפורה של התאנה, במיוחד כדי לבדוק את הקשר להמשך הפסוק ("ושומר אדניו יכבד"), תוך שימוש ברמזים ספרותיים בפרק כז.
תאנה בחורף צלמה: שלי פיקאר
ספר משלי, על קבציו השונים בתוכנם, בסגנונם ובאפשרות תיארוכם, ניכר במגמה אחידה: החכמה במובן וכצורך של חינוך-מעשי לאדם.2
התפישה המקובלת במחקר ספר משלי, כמו גם קהלת ואיוב השייכים לספרות החכמה, היא שספרים אלו עוסקים בהדרכה ובלימוד ערכים התנהגותיים ראויים ואזהרות מפני דפוסי התנהגות שליליים, המתאימים ושייכים לכל אדם ותלמיד, בהיותם מעצבים את הדמות החינוכית והערכית של האנושות. בשונה מספרי מקרא רבים, ספרות החכמה עוסקת באופן חלקי ומועט בנושאים אידיאולוגיים המיוחדים לעם ישראל כגון תפישת הברית בין עם ישראל לא-לוהיו והזיקה של עם ישראל לארץ ישראל המובטחת.
כידוע, חייו של האדם בעבר היו קרובים יותר לטבע, והעניקו לנביאים ולחכמים השראה רבה בפיתוח מחשבתם ולשונם. הדבר בא לידי ביטוי בדימויים רבים מתחומי הטבע השונים: אקלים, גיאוגרפיה, חי וצומח ועונות השנה. הבניית הריאליה המקראית באמצעים ספרותיים שונים, כגון דימוי, מטאפורה או ניב עממי,3
סייעו לדובר ליצור קשר מושגי ורעיוני עם קהל שומעיו, וזה מחייב כמובן דייקנות מרבית בהעתקת הטבע לסוגיו לספרות. יחד עם זאת נראה שלנביאים ולסופרים השונים הייתה יכולת להעביר מסר חד משמעי דווקא על ידי שינוי כלשהו מתיאור המציאות והעובדות הריאליות כפי שהן. בגייסם יכולת ספרותית לא מבוטלת הם הצליחו לצאת מתוך עולם מושגים 'טכני' של עולם החקלאות והטבע המוכר לעם לעבר מסר מטאפיזי נוקב בעל משמעות דתית, אמונית או מוסרית.
על רקע זה מתבקשת אזהרה כאשר אנו באים ללמוד ולהבין את דברי הנביאים והסופרים באמצעות הריאליה המקראית הרחוקה מאתנו אלפי שנים; הדבר מחייב אותנו לא רק משנה זהירות בהקשר הלשונות – השוואה בין עברית ימינו לעברית המקראית, אלא מודעות גם לפער המושגים ודרכי המחשבה בין התקופות השונות.
ברטוריקה ובעיצוב האומנותי של ספר משלי4 קיים שימוש רב בדימויים של בעלי חיים5, אולם הדימויים מעולם הצומח הם מעטים ביותר, וזאת למרות המודעות והשימוש בדימויים מעבודות החקלאי השונות בשטח6 (ובניגוד לספרים רבים במקרא שבהם מובחנת התופעה ההפוכה, כגון מרכזיותו של משל יותם והרקע החקלאי העמוק עליו הוא מושתת).7
בשל כך, כאשר מופיע דימוי מעולם הצומח, הדבר מושך את תשומת לבנו בניסיון לעמוד על הזיקה בין הצמח ותכונותיו לבין המסר החוכמתי-מעשי לאדם בספר משלי.
כדי לבחון את המטאפורה והנמשל בפסוק "נצר תאנה יאכל פריה ושומר אדניו יכבד" נסביר בנפרד את המילים הטעונות הסבר, ולאחר מכן נדון בהצעה למשמעות סמלית של הקשר לנושא התאנה.
תחילה נסקור את הפרשנות הקיימת לגבי פסוק זה ולאחר מכן נציע הצעה חדשה להבנת הפסוק.
ב. זיהוי התאנה במקרא
בכל מחקר ריאלי קיים קושי בסיסי בעצם ההשוואה בין לשון המקרא לבין לשון ימינו. לשם כך נעזרים באמצעי ובתחומי מחקר שונים, כגון: פילולוגיה השוואתית, ממצאים ארכיאולוגיים וכן תבנית ספרותית ותרבותית. במקרה זה של זיהוי עץ התאנה ניתן באופן ברור למדי לזהות את התאנה המקראית עם התאנה אותה אנו מכירים, הן בשמה, הן בממצאים הארכיאולוגיים והן בתכונותיה כפי שבאות לידי ביטוי בפסוקי המקרא.
התאנה שייכת לסוג של עצי הפיקוס.8
שמה העברי "תאנה" דומה לשמה בערבית – "תִּין" (تين) ובאכדית – תִּיתוּ ((tittu. יש הסוברים ששם העץ נגזר מהשורש אנ"ה (הקרה, הזמין),9
משום שהוא מזמין בצלו הרחב ומהווה מקום מחבוא. מכאן הרמז להונאה ולרמאות הנעשים בסתר. ייתכן ששמו קשור למושג "תַּאֲנָה" המיוחד לעונת הייחום וההזדווגות בטבע.10
הוא נמנה עם עצי הפרי החשובים באזור הים-תיכוני כבר מתקופות קדומות (בחפירות העיר יריחו נמצאו שרידי פגות וזרעים של תאנה מתקופה של 7000 שנה לפנה"ס) .11
לעץ התאנה, שהוא העץ הראשון במקרא הנזכר בשמו (בראשית ג, ז), יש חשיבות רבה בנוף הארץ ובחקלאותה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי באזכרותיה השונות במקרא: פרי התאנה נלקח על ידי הנשיאים שתרו את הארץ כמייצג את חלק מפרות ארץ ישראל (במדבר יג, כג). היא נמנית עם שבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל (דברים ח, ח), והיא מזוהה עם ה"דבש" המאפיין את ברכת הארץ – "ארץ זבת חלב ודבש"12 (שמות ג, ח; יז ועוד). יותם מזכיר את התאנה, לאחר הזית, כאחד מהעצים שהציעו לו מלוכה על העצים (שופטים ט, יא). הנביאים השתמשו בדימוי של התאנה הן כתיאור אידיאי של שלום ושלווה (מל"א ה, ה; זכריה ג, י),13
והן כדימוי על מצבו הרוחני והמוסרי של העם, בנבואות התוכחה (ירמיה כד, א-ח).14
גם בנבואות חורבן הוּשווה עץ התאנה מספר פעמים לעם ישראל15 (הושע ט, י; יואל א, ז), ובמקרים נדירים יחסית הוזכרה התאנה גם ביחס לגויים (תהלים קג, לג;16 נחום ג, יב).
חשיבותה של התאנה ניכרת גם בעונת הקיץ, המכונה כך, בשל הפרות המאוחרים של התאנה (כפי ששמות שני זמני הבשלת פרותיה נזכרו בישעיה כח, ד).17
בנוסף לאזכורים רבים במקרא לשימוש התאנה למאכל, הן כשהיא טרייה והן כשהיא מיובשת (שמו"א כה, יח; שם , יב; מיכה ז, א, דבהי"א יב, מא ועוד), לתאנה מיוחסות תכונות מרפא, בעיקר במחלות עור, כפי שהורה ישעיה על רפואת השחין של המלך חזקיה (מל"ב כ, ז; ישעיה לח, כא).
ג. הבנת המילה 'נוצר'
השורש נצ"ר במקרא מתפקד בכפל הוראה: שמירה ונטיעה.18
פרשנים קלאסיים וחוקרים פירשו את "נוצר בפסוקנו באחת ממשמעויות אלו. המצדדים בהסבר הרואה בפועל זה את פעולת השמירה מתארים את חשיבות השמירה על הפרי כתוצאה ישירה לשמירה וטיפוח על פרות העץ,19
השגחה על קטיפתה בשעות הבוקר המוקדמת,20
הנחשבת כהתמסרות לעבודה ולטיפול בעץ.21
לדעת פליקס,22
פעולת הנטיעה בתאנה איננה נחשבת לדבר בעייתי, משום שדי בבחירת זן מתאים ורצוי ונעיצת ייחור באדמה ובהשקייתו לשם קבלת הפרי. לכן, לדעתו, הדגש בטיפול בפרי הוא בשמירתו מפני עוברי הדרכים וכן הקטיף בשעות המוקדמות של הבוקר לפני שיתליעו או ייאכלו על ידי ציפורים.23
ברם, לדעתו של א' כהן,24
שמירה ממשית על עץ התאנה ופרותיו איננה תופעה הקיימת במציאות. נהפוך הוא, דווקא עץ התאנה שפרותיו אינם מבשילים בעת ובעונה אחת (ולכן לא ניתן לגנוב את היבול בבת אחת), נשתל פעמים רבות בכוונה תחילה בשולי הכרם לשם הנאת עוברי הדרכים,25
ובפי הערבים כונה בשל כך סַבִּיל, כלומר הֶקדש למהלכי השבילים, כפי שהיה מִתְקַן לשתיית מים שאף הוא קרוי סביל, ועל כן אין כל עניין לשמור על פרות התאנה.
לדעת כהן, המילה 'נוצר' היא במשמעות בלבדית של נטיעה,26
משום שלדעתו גידול התאנה כרוך בקשיים מסוימים ודרוש זמן ניכר עד שהמגדל יוכל ליהנות מפרי העץ.
לדעתי, למרות שהדגשתו של כהן על פרשנות המילה 'נוצר' במובן של נטיעה עולה בקנה אחד עם המשמעות של השורש נצ"ר במספר מקורות במקרא (ישעיה יא, א; שם, ס, כא; דניאל יא, ז ועוד), וכן בתרגום השבעים,27
סביר להניח בשלב זה, שמשמעות המילה 'נוצר' בפסוק הנדון איננה בעלת כפל משמעות,28
ואיננה בעלת משמעות של נטיעה אלא רק במשמעות של שמירה. בדיקת הופעותיה של המילה 'נוצר' בכל קובצי משלי, מלמדת על פרשנות אחידה במובן של שמירה – הן בהבנת תוכן הפסוקים והן בדרך התקבולת בפסוקים ("לנצר ארחות משפט ודרך חסידַו ישמר" - ב, ח; "מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה" – שם, יא; "בני תורתי אל תשכח ומצותי יצר לבך" - ג, א, וכן בשאר אזכוריו של השורש נצ"ר.29
משמעות זו של שמירה מתאימה יותר למסר הרעיוני הקשור לסמליותה של התאנה כפי שיובא לקמן.
תאנה בחורף צלמה: שלי פיקאר
ד. התאנה בסיפור גן עדן: סמל לחכמה ולמיניות
מחבר המשל בספר משלי השתמש בדימוי של שמירה פרות התאנה, ובכך לימד אותנו לא רק על הצורך אמתי לשמור על פרות אילן זה באופן מיוחד (כפי שהוסבר לעיל), אלא גם על שמירה רוחנית וערכית המוטלת על האדם בתחומים כה מהותיים (הצורך בחכמה וגבולות המיניות), המייחדים את האדם בהשוואה לבהמה, ובאים לידי ביטוי בדימוי המיוחד לתאנה.
היכולת למצוא בתאנה סמליות לחכמה ולמיניות נסמכת ככל הנראה על האסוציאציות הנלוות לתאנה כבר מסיפור גן עדן מבחינה ספרותית, ועל דרך גידול והפריית עץ התאנה מהבחינה הריאלית: לאחר אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע נפקחו עיניהם של אדם ואשתו. כדי לכסות את האיברים שגרמו להם להתבייש, הם השתמשו בעלי תאנה (בראשית ג, ז), שהיו בקרבת מקום או שהם היו מעץ הדעת עצמו. בספרות המחקר ובפרשנות המקראית אין ניסיון לקביעה מדויקת של זיהוי עץ הדעת,30
אך בכל מקרה יש חשיבות רבה לאזכורו של עץ התאנה (גם אם השימוש בו היה רק בעליו ולא בפרותיו) בהקשר לחטא של אכילת פרי עץ הדעת.
גם מבחינה ריאלית, כאמור, ניתן לראות היבטים הקשורים לחכמה בגידולו (אך לא בעצם נטיעתו) של עץ התאנה, למרות הפשטות לכאורה: בשונה מעצים אחרים הדורשים טיפול מיוחד כגון הרכבה, הברכה או זריעת גרעיני העץ, הרי ריבוי עץ התאנה הוא וֶגֶטַטִיבִי, דהיינו שתילת ענף (ייחור) מעץ התאנה בסוף החורף. לדעתי, מה שגרם מבחינה ריאלית לעץ התאנה להיות סמל לחכמה31 בספר משלי, איננו אם כן הצד האנושי בגידול העץ אלא בהפרייתו בדרך הטבע: אחד ממאפייני הצמחים מסוג פיקוס (המונים כאלף סוגים ואליו שייכות התאנה והשקמה) הוא התפרחת המכונה 'פגה'. בכל הפיקוסים קיים סדר התפתחות אחיד בפגות, הקשור להפריה של צרעות מיוחדות (הנקראות צרפגיות) לכל אחד ואחד ממיני הפיקוסים.
עץ פיקוס התאנה ממין הבר מתחלק לעץ זכר, שפרותיו אינן אכילים לאדם אלא לעזים, והוא נקרא קפריפיקוס (בלטינית: תאני עיזים) ולעץ נקבה. פרחי העץ הנקבי הם בעלי עמוד עלי ארוך ואין הצרעות יכולות להטיל בהם. חשיבותן של פגות העץ הזכרי היא להטלת צרפגית התאנה (ובכך נרקם קשר הדוק של הדדיות ביניהן).32
לאחר שזחלי הצרעות מתפתחים בעץ הזכרי, עוברות הצרעות הזעירות לעץ הנקבי ומאביקות את פרחי התאנה. כך נוצרת תפרחת של מאות פרחים זעירים מהם מורכב הפרי של עץ התאנה.33
דרך ההפריה של התאנים שנתפשה באותם ימים כפלא הנעשה באופן טבעי,34
היוותה לדעתי מקור אפשרי להשראה לראות בעץ התאנה סמל של החכמה, כאשר ברקע לכך ישנה אסוציאציה לעץ הדעת במובן של חכמה.35
ידיעת האדם ואשתו כי הם ערומים, והרצון שלהם לכסות איברים מסוימים בשל התפתחות המודעות הרגשית והמחשבתית לנושא המיניות בעקבות אכילת פרי "עץ הדעת טוב ורע", קשורה כנראה למשמעות הפועל יד"ע, ולא רק בהיבט האינטלקטואלי אלא גם בהיבט של יחסי אישות.36
הרעיון העומד בבסיס זיהוי עץ הדעת עם עץ התאנה, רומז אם כן להיבט של ידיעה, לא רק במובן של חכמה (כפי שנכתב לעיל) אלא גם להיבט המיני.37
שימושו של עץ התאנה במובן המיני מהווה גם תפאורה לדברי הדוד לרעיה בשיר השירים ("התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח..." – שיר השירים ב, יג), לא רק כשימוש ממשי בעונת הפריית העצים, אלא גם כמטאפורה לרמז מיני בינו לבינה. ההקשר המקראי של עץ הדעת עם שתי הוראות הפועל – 'ידיעה' במובן המיני ו'ידיעה' במובן האינטלקטואלי, קושרות את עץ התאנה עם שני מסרים מהותיים אלו בספר משלי: החכמה והמיניות.
ה. חכמה ומיניות
בספר משלי
השמירה והזהירות בתחום המיני בספר משלי, כחלק מההדרכות החינוכיות, וכן ההנחיה הברורה לרכוש את החכמה, מופיעות פעמים רבות: החכם במשלי מדריך את הבן-התלמיד לא להתפתות ל"אישה זרה"38 (ב, טז; ה, ג; ז, ה, ועוד), ומנחה אותו לרכוש את החכמה, משום יתרונה וחשיבותה (א, ב; ב, ב, ו; ג, יג, יט; ד, ה, ז, יא; ז, ד; ח, יא; יד, לג; טז, טז ועוד).
לא כאן המקום להרחיב בבחינת מקומה של האישה ויכולתה החכמתית במקרא בכלל ובספר משלי בפרט, כפי שנזכרה בדברי משלי: "חכמות נשים בנתה ביתה" (יד, א) ומצויה במקומות רבים במקרא.39
חשוב לציין, כי ספר משלי מדגיש את הקשר התלותי בין הליכה בדרך החכמה (אשר נזכרת בביטויים שונים, כגון: תורה, מצוות האב ועוד) לבין היזהרות ושמירה מפני "האישה הזרה":40
ו. הקשרים ורמיזות בין פרק משלי כז לסיפור גן עדן
חלק עיקרי מהיסוד האסוציאטיבי של עץ התאנה בפרק כז לבין התאנה המוזכרת בסיפור גן עדן (בראשית ג), ניתן לאישוש על ידי מציאת מילים שתפקידן לעורר את הקונוטציה לסיפור גן עדן:
כמו כן, ניתן לראות בפסוק נוסף בפרק (משלי כז, יב) רמז מכוון לערמומיות של הנחש שפיתה את בני האדם: "ערום ראה רעה נסתר, פתאים עברו נענשו".
סיכום המטאפורה:
בהמשך להנחיותיו של החכם בספר משלי בתחומי החכמה והמיניות, גם הפסוק המתאר את האדם הנהנה מפרי פעולת השמירה, בדימוי של השמירה על עץ התאנה, רומז לסמלים של עץ התאנה בסיפור גן עדן, הקושרים את עץ הדעת הן עם הידיעה האינטלקטואלית והן עם הידיעה המינית.
בשלב זה לא ניתן לדעתי לנטרל את ההבנה של המילה 'נוצר' במשמעותה הנוספת – נטיעה:
בפרק הקודם לסיפור גן עדן (בראשית, ב) ה' נטע גן והצמיח עצים נחמדים למראה וטובים למאכל וכן את עץ החיים ואת עץ הדעת טוב ורע. עונשו של האדם, קשור גם הוא לגידול ולצמיחה של יבולו. כך ניתן להעצים את הקונוטציה בין התאנה לבין החכמה והמיניות, שהרי ה' נטע את עץ הדעת (בשני מובני הידיעה) בגן וכן את החכמה ואת יצר המין באדם. לאור זאת נוכל להבין את הפסוק "נוצר תאנה יאכל פריה" גם במשמעות של צמיחה. כפל המשמעות של המילה 'נוצר', הן במשמעות של שמירה על הקיים והן במשמעות של נטיעה ויצירה, יסייע בידינו להבין את המשך הפסוק: "ושמר אדניו יכבד".
ז. הסבר לתקבולת בהמשך הפסוק - "ושמר אדניו יכבד"
התקבולת בפסוק קושרת את מסירותו של החקלאי החרוץ שייהנה מיבול עציו, לחריצות של השומר על אדונו, משום שהאדון יחלוק לשומר עליו כבוד ויקרה.41
כלומר, כשם שהחקלאי ירוויח את שכרו על ידי פרותיו, כך השומר על אדונו ירוויח את הכבוד שיינתן לו על ידי אדונו.42
הסבר בסגנון זה, המופיע בדברי פרשנים וחוקרים רבים, מצביע כאמור על הקשר הסיבתי בין גודל ההשקעה לבין גודל ההנאה. יש שראו ברעיון זה מתחום הגמול, קשר לפסוק הקודם: "ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו" (משלי כז, יז) וכן לפסוק הבא אחריו: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (שם, יט) משום ששניהם מורים על קשר של הדדיות,43
ונאמנות.44
מן הראוי להעיר, שההשוואה המקובלת בין שתי צלעות הפסוק איננה ברורה דיה וכפי שנזקקנו לעמוד על הבנת פעולת השמירה והנטיעה ותוצאותיה כך מוטל עלינו לברר מדוע 'שומר אדניו יכובד': הוא הרי עושה את המוטל עליו, כשם שכל בעל תפקיד אמור לבצע את תפקידו ולקבל את שכרו? (זה מזכיר את הבעיה שתוארה לעיל לגבי התאנה – מדוע רק לגבי התאנה נאמר הגמול של אכילת הפרי, דבר הנכון בכל צמח בעל פרות?)
לדעתי, על פי ההצעה שפסוק זה רומז על חכמה ומיניות ניתן להבין טוב יותר את הרמז החבוי בהמשך הפסוק: הביטוי "אדניו" רומז לקב"ה, כלומר, מבטיח גמול א-להי למי שילך בדרך הא-ל.45
בדרך זו ניתן נהיר יותר מדוע השומר על אדוניו זוכה לשכר הראוי לציון, למרות שהוא "רק" מבצע את תפקידו: האדם החכם והשולט ביצרו המיני, מתקרב הוא לתיאור הא-ל במובן החיובי, כפי שביטא זאת הנחש בסיפור גן עדן: "...והייתם כא-להים ידעי טוב ורע" (בראשית ג, ה).
ח. סיכום
הפסוק הנדון במאמר זה – "נצר תאנה יאכל פריה ושומר אדניו יכבד", מציג אם כן לא רק תמונה ריאלית מעולם הצומח של חוכמת ההפריה של עץ התאנה, אלא חושף גם את הדרכתו הכללית של ספר משלי במודעות לנטיעת החכמה והמיניות באדם ובשמירה הנחוצה של האדם בתחומים אלו. סמליותה של התאנה בשני תחומים אלה יכולה להוות הסבר, לא רק לבחירתה של התאנה מכל עצי הפרי על ידי מחבר המשל הנ"ל בספר משלי, אלא במיוחד לתפקידה הסמלי במקרא מאז ימי בראשית.
מפתח קיצורים
AB
Anchor Bible, New York :Doubleday.
BDB F. Braun, S. R. Driver, and C. A. Briggs, A Hebrew and Lexicon of the Old Testament, Oxford 1907.
CBC The Cambridge Bible Commentary, Cambridge 1972.
JPS
Jewish Publication Society, Hebrew-English Tanakh, Philadelphia 1999
JSOTS Journal for the Study of the Old Testament Supplement, Sheffield.
JTS
Journal of Theological Studies, Oxford.
OTL Old Testament Library, London.
OTE Old Testament Essays.
TDOT Theological Dictionary of the Old Testament, Michigan 1990.
VT
Vetus Testamentum, Leiden.
WBC Word Biblical Commentary.
ביבליוגרפיה
אליצור תש"ס י' אליצור, "חכמת נשים בנתה ביתה – מקומה של האישה בחברה המקראית", בתוך: י' אליצור וע' פריש (עורכים), ישראל והמקרא, ירושלים
תש"ס.
בראון 1907 BDB, Oxford 1907,"נצר", F. Braun, S. R. Driver, and C. A. Briggs
pp. 665 – 666.
ברנטון 1976 L. L. Brenton (English translation), The Septuagint Version of The Old Testament and Apocrypha, London 1976.
ברנסון 1990 6, pp. 127 – 134. TDOT,,"מוסר,יסר"R. D. Branson,
גוּס 1996 I. G. P Gous (Unisa), Proverbs 31:10-31- The A to Z of Women Wisdom, OTE 9/1 (1996), pp. 35 – 51.
גליל 1982 י' גליל, "תאנה", בתוך: ע' אלון (עורך), אנצ' החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן 1982, עמ' 32 - 33.
גלעד תשמ"ד ח' גלעד, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", בית מקרא 29 (תשמ"ד), עמ' 114 -
116.
גרוסמן תשס"ו י' גרוסמן, כפל משמעות בסיפור המקראי ותרומתו לעיצוב הסיפור, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשס"ו.
גרינץ תשל"ט י' מ' גרינץ, ספר משלי - פרקי מבוא, ירושלים תשל"ט.
הראובני תש"מ נ' הראובני, טבע ונוף במורשת ישראל, קריית אונו תש"מ, עמ' 22 - 27.
וייבריי 1972 R. N. Whybray, The Book of Proverbs (CBC), Cambridge 1972. וייברי 1994 R. N. Whybray, The Composition of the Book of Proverbs,
JSOTS, 168, Sheffild 1994.
וונהם 1954 J. W. Wenham, "The Fig Tree in the Old Testament", JTS, 5 (1954), pp. 206 - 207.
וייזר תשי"ט א' וייזר, "משנה הוראה בספר משלי", בתוך: א' בירם ואחרים (עורכים),
ספר ניגר, ירושלים תשי"ט, עמ' 140 - 147.
זהרי תשמ"ב מ' זהרי, "תאנה, תאנים", אנצ' מקראית, ח, ירושלים תשמ"ב, טורים 398 –
402.
זר כבוד תשמ"ח מ' זר כבוד, פירוש "דעת מקרא" למשלי, ירושלים תשמ"ח.
חכם תש"ל ע' חכם, "מוסר", אנצ' עברית, 22, ירושלים - תל אביב תש"ל, עמ' 609.
יגר תשל"ד י' יגר, מטאפורה דימוי וניב, תל אביב תשל"ד.
כהן תש"מ א' כהן, "נצר תאנה יאכל פריה", בית מקרא 25 (תש"מ), עמ' 81 - 82.
כסלו תשנ"ח מ' כסלו, "עץ הדעת תאנה היה", סיני 122 (תשנ"ח), עמ' קכט – קלג.
כ"ץ ורוזנסון תש"ס מ' כ"ץ וי' רוזנסון, "תאנה הוציאי פירותיך – סיפורי ר' יוסי מן יוקרת",
דרך אגדה ג (תש"ס), עמ' 161 – 177.
כרמין 1956 י' כרמין, צמחים במולדת, תל אביב 1956.
לוינסקי תשי"ז י"ט לוינסקי, "תאנת העץ ותאנת האדם", ידע עם ד (תשי"ז), עמ' 5 – 17.
ליכט תשכ"ג י"ש ליכט, "מוסר", אנצ' מקראית, ד, ירושלים תשכ"ג, עמודה 728 - 736.
מולדנקה 1952 H. N. Moldenke and A. L. Moldenke, Plants of the Bible, New
York 1952, pp. 103 – 106.
מידלבורג 1978 C. H. Middleburgh, "The mention of 'Vine' and 'Fig Tree' in Ps.
CV 33", VT, 28 (1978), pp. 480 - 481.
מרפי 1998 R. E. Murphy, and O. Carm, Proverbs (WBC), Nashville 1998.
מרפי 1999 R. Murphy and E. Huwiler, New International Biblical Commentary - Proverbs, Ecclesiastes, Song of Song,
Massachusetts 1999.
סקוט 1965 R. B. Y. Scott, Proverbs, Ecclesiastes (AB), New York:
Doubleday 1965.
עמר תשנ"ז ז' עמר, "החיטה כעץ הדעת - הגיונו של זיהוי", סיני קכ (תשנ"ז), עמ' קח - ריא.
פוקס 1918 A. W. Fox, The Ethics and Theology of the Old Testament,
London 1918.
פורטי תש"ס ט' פורטי, דימויי בעלי חיים בספרות החכמה - היבטים רטוריים ופרשניים, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ס.
פליקס תשנ"ב י' פליקס, טבע וארץ בתנ"ך - פרקים באקולוגיה מקראית, ירושלים
תשנ"ב, עמ' 329.
פליקס תשנ"ד י' פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל, ירושלים תשנ"ד.
פרנקל 1991 י' פרנקל, דרכי האגדה והמדרש, גבעתיים 1991.
קליפורד 1999 R. J. Clifford, Proverbs : a Commentary (OTL), London 1999.
קריספיל 1988 נ' קריספיל, "תאנה", ילקוט הצמחים (כרך ק-ת), ירושלים 1988, עמ' 1591.
רוזנסון תשנ"ט י' רוזנסון, "משלים חינוכיים פרקים א-ב בספר משלי כמתווי השקפה
חינוכית", מים מדליו (תשנ"ט), עמ' 47 - 56.
רוזנסון תשס"ב י' רוזנסון, "מה היה אותו אילן? על מדרש, פרשנות ומחשבות חינוכיות",
הגות בחינוך היהודי, ג-ד (תשס"ב), עמ' 51 - 73.
רוזנסון תשס"ג י' רוזנסון, שפוט השופטים: עיונים פרשניים בספר שופטים, אלון שבות
תשס"ג.
רוסט תש"ס א' רוסט "למשמעות הכינוי 'ארץ זבת חלב ודבש' - עיון בפרשנות", על אתר,
ו (תש"ס), עמ' 23 - 32.
רפל תשנ"ט ד' רפל, "הפרקים א-ט שבס' משלי כספר הדרכה חינוכית", בית מקרא
(תשנ"ט), 44 (ד), עמ' 338 - 345.
שצ'ופק תשמ"ד נ' שצ'ופק, מונחים נבחרים בספרות החכמה המקראית בהשוואה לספרות
החכמה המצרית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשמ"ד.
שצ'ופק תשמ"ו נ' שצ'ופק, "הרקע החינוכי-דידקטי של ספר משלי", דברי הקונגרס העולמי
התשיעי למדעי היהדות (תשמ"ו), א, עמ' 93 - 100.
שצ'ופק 1996 נ' שצ'ופק, "משלי כז", בתוך: נ' שצ'ופק (עורכת), ספר משלי (עולם התנ"ך),
תל אביב 1996, עמ' 184.
ששון (בהכנה) א' ששון, תאנים בצדי דרכים (בהכנה).
------------------------------------------------------------------------------ 1 במקרא אין רמז לצמח מסוים (מלבד התאנה) שנזכר במפורש בעניין של הגמול. לא כאן המקום לעסוק בתורת הגמול במקרא בכלל ובספר משלי בפרט, אולם ראוי להזכיר מספר דוגמאות של התיאורים הרבים בדבר הקשר שבין ההשקעה והגמול בדרך של דימוי היבול החקלאי, הן במובן חיובי – "עבד אדמתו ישבע לחם" (משלי יב, 11; שם כח, 19); "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה" (שם לא, 31), והן במובן שלילי – ""ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם נאום ה'..." (ירמיה כא, 14); "...לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (שם לב, 19); "והיתה הארץ לשממה על ישביה מפרי מעלליהם" (מיכה ז, 13). שצ'ופק מעירה על הדמיון הקיים בין מטבע הלשון "מפרי פי איש" (משלי יב, 14; יג, 2; יח, 20) לצירוף לשוני מקביל בשפה המצרית העתיקה, למרות השוני בשימושי הביטוי במצרית ובעברית– שצ'ופק תשמ"ד, עמ' 316 – 317. 2 דבר זה ניתן ללמוד כבר מהמצג המפורש בראש הספר: "לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים. לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה". (משלי א, 2–4). הפרשנות למילה "מוסר" קושרת זאת לפועל "יסר" ועל ידי כך מסבירה את המוסר בעיקר כפעולה חינוכית של הדרכה, תוכחה והטפה הנעשית באמצעי של השבט או המקל הגורמים לפעולת ה"יסר" – ברנסון 1990, עמ' 128; ליכט תשכ"ג, עמ' 728; חכם תש"ל, עמ' 609. ברם, לדעתי החשיבות הגדולה של חוכמת משלי הרי היא ההדרכה המוסרית- אתית בתחום האישי והחברתי – ראה זר כבוד תשמ"ח, עמ' 24. על ענייני חינוך במשלי - ראה שצ'ופק תשמ"ו, עמ' 93– 100; רפל תשנ"ט, עמ' 338– 345; רוזנסון תשנ"ט, עמ' 47 – 56. 3 ראה יגר תשל"ד. 4 השימוש במשל (במובניו השונים) בספר משלי הרי הוא הדרך העיקרית של העברת המסר החכמתי, ועל כן נקרא הספר בשם משלי – גרינץ תשל"ט, עמ' י– יג. 5 ראה לדוגמה פורטי תש"ס. 6 פליקס תשנ"ב, 327– 328. מן הראוי להעיר, שעיקרון זה נכון למעט בקובץ ראשון (פרקים א-ט) אשר משקף רקע יותר עירוני – גרינץ תשל"ט, עמ' כג – כד. 7 ראה רוזנסון תשס"ג, 135– 141. 8 לדעת קריספיל מקור השם הלטיני 'פיקוס' הוא בשם העברי של תאנת הבוסר "פגה" – קריספיל 1988, עמ' 1591. 9 כפי משמעות פועל זה במקרים נוספים במקרא: "והא-להים אִנָּה לידו" (שמות כא, 13); "לא תְאנֶּה אליך רעה" (תהלים צא, 10) – לוינסקי תשי"ז, 10. 10 כרמין 1956 – מובא בתוך: קריספיל 1988, עמ' 1592. וכן במשמעות דומה הקשורה לתשוקה מינית ובאה לידי ביטוי ביללות הפרא- "תָּאֲנָתָהּ מי ישיבנה" (ירמיה ב, 24). 11 גליל 1982, עמ' 33. 12 לדעת אלו הסוברים שהדבש המתואר כאן הוא דבש פירות ולא דבש דבורים שככל הנראה לא היה עדיין נפוץ באופן תרבותי אלא באופן טבעי – ראה הראובני תש"מ, עמ' 22-27; רוסט תש"ס, עמ' 23- 32. לדעת פליקס, גידולה של התאנה גם בתוך סלעים ("שרשי תאנה שהן רכים בוקעים בצור" - ירושלמי ברכות פרק ט, הלכה יג) יכול להוות הסבר למילים "דבש מסלע" (דברים לב, 13) – פליקס תשנ"ד, עמ' 85. 13 פרשנות ריאלית על משמעות הביטוי "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" ראה: גלעד תשמ"ד, עמ' 114 – 116. 14 נבואות התוכחה שכללו תיאור של השמדת יבולי התאנה (והגפן) וכן נבואות הנחמה שכללו ברכה ביבול עצים אלו, מהוות הוכחה לערכו וחשיבותו של עץ התאנה (והגפן) בעיני הישראלים – מולדנקה 1952, עמ' 106. 15 יש החולקים על תיאור זה – וונהם 1954, עמ' 206 – 207. 16 את התייחסות לשוני בדימוי דברי החורבן על מצרים לגפן ותאנה ניתן להסביר בכמה דרכים. ראה מידלבורג 1978, עמ' 480 – 481. 17 במספר מקורות המתארים פרות שונים (חיטה, זית, גפן ותאנה) ניתן להבין ששמה של התאנה הוא קיץ (שמ"ב טז, 1; ישעיה טז, 9; ירמיה מ, 10; שם מח, 32; מיכה ז, 1). בהקשר לזמן המיוחד להבשלת פרי התאנה ניתן להבין את ייחודו של נס צמיחת התאנים כדי להשביע את הפועלים של ר' יוסי מן יוקרת, ואת העונש שגזר ר' יוסי על בנו עקב "טרחתו" של הקב"ה להוציא פירות התאנה שלא בזמנה (בבלי, תענית כד, א) – ראה עוד: כץ ורוזנסון תש"ס, 161 –177. המדרש משווה את עונת הקטיף הנכונה של התאנה לחיי האדם (בראשית רבה סב, ב) – ראה עוד פרנקל 1991, עמ' 362– 364 18 לפי מילון BDB עמ' 665- 666. המשמעות של שמירה דומה למילה הערבית נצר (نظر) במשמעות של לשים לב ולפקח ולמילה הארמית נטר. המשמעות של צמח או ענף קרובה למילה הערבית במשמעות של צמיחה וגדילה. 19 רלב"ג, ר' דוד אלטשולר ('מצודת דוד'), שצ'ופק 1996, עמ' 184. שצ'ופק מעירה כי קיימת הקבלה נוספת בין 'שומר' ו'נוצר': "...כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו" (דברים לג, ט), וכן בשירת אוגרית, המעידים על משמעות שמירה למילה 'נוצר'. 20 כך המלבי"ם, שם. 21 כיוון זה ניתן למצוא בערך "תאנה" באנצ' מקראית (זהרי תשמ"ב, עמ' 398– 402), וכן במספר תרגומים, לדוגמא: קליפורד 1999, עמ' 239; סקוט 1965, עמ' 162; מרפי 1998, עמ' 209;JPS 1999 . 22 פליקס תשנ"ב, עמ' 329. 23 הקטיף בשעות הבוקר המוקדמות הוא כנראה המקור לשם המיוחד לקטיף התאנים "לארות", מלשון אור הבוקר (וניתן למצוא ראיה ממספר מקורות בחז"ל: משנה שביעית א, ב; ירושלמי שבת פרק ז, הלכה ט). פליקס (שם) מעיר כי הפועל "אָרֹה" במקרא מופיע בהקשר לגפן (תהלים פ, 13) וכן לגבי בשמים (שיר השירים ה, 1). 24 כהן תש"מ, עמ' 81 – 82. 25 ההלכה נתנה דעתה למציאות מיוחדת זו, בה אדם נוטע לשם הנאת עוברי הדרכים, בעניין ערלה וכן הפרשת תרומות ומעשרות. אמנם כל הנוטע חייב בערלה, אולם לגבי תרומות ומעשרות הדין שונה: אדם המקדיש שדה או עץ לרבים או מפקיר אותו, הרי הוא רשאי ליהנות מפריו ויחד עם זאת יהיה פטור מתרומות ומעשרות - "המפקיר כרמו והשכים בבוקר ובצרו - פטור מן המעשר" (בבלי, בבא קמא כח, א), וכן נאמר: "אין תורמין מן הלקט, ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר..." (תרומות, א, ה(. אולם למרות זאת, ועל מנת למנוע מצב של "נבל ברשות התורה", שבו ינסה הנוטע להתחכם וליהנות מפירות שהוקדשו לרבים, עוד טרם שהציבור נהנה מהם, קבעו חז"ל גבולות והגדרות, כגון: איסור על איסוף יבול רב והכנסתו לבית - "הנוטע אילן לרבים, מלקט ואוכל, מלקט ומכניס לתוך ביתו, ולא יהא מלקט ועושה גרוגרות, מלקט ועושה דבלה, שמתחילה לא נטעו אלא על מנת כן. ולעוברי דרכים, מלקט ואוכל ואסור להכניס לתוך ביתו" (תוספתא בבא מציעא פ"יא, ה"כח; ליברמן ה, 126( - בתוך: ששון (בהכנה), תאנים בצדי דרכים. 26 כך סובר גם קריספיל 1988, עמ' 1593 – 1594. 27 ברנטון 1976. 28 לכן אולי לא נזכרה במאמרו של א' וייזר על הופעות משנה הוראה בספר משלי - וייזר תשי"ט, עמ' 140 -147. 29 ראה ג, 21; ד, 6; שם, 13; שם, 23; ה, 2; ו, 20; ז, 10; יג, 3; שם, 6; טז, 17; כ, 28; כב, 12; כג, 26; כד, 12; כח, 7. 30 אצל חז"ל קיימת מחלוקת בדבר הזיהוי של עץ הדעת טוב ורע, בעיקר האם זו חיטה או תאנה. בתווך, בין החיטה לתאנה, ניתן למצוא את זיהויו של עץ הדעת עם גפן ואתרוג ואחרים. על המשמעות הסמלית והקשר בין מיני צמחים אלו לבין 'דעת' ראה רוזנסון תשס"ב, עמ' 51 -73. בעניין החיטה אין זה המקום להרחיב כיצד יכול צמח בעל גבעול דק להיקרא עץ. על כך כתב עמר תשנ"ז, עמ' קח–ריא (שני הכיוונים הראשיים במאמרו הם: חכמת הטכנולוגיה, בתהליך ייצור הלחם, שהרי החיטה איננה נאכלת במצבה הגולמי, כפי שחז"ל מתארים את מורכבות תהליך ייצור הלחם: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש וזרע וקצר ועימר ודש ובר וטחן והרקיד ולש ואפה" – בבלי, ברכות נח, ע"א. כמו כן, התבגרותו של האדם והתפתחותו שבאות לידי ביטוי בשינוי מיונק חלב מאמו לאכילה באופן עצמאי – ראה רוזנסון תשס"ב, עמ' 60 – 61). 31 לא כאן המקום לעסוק ביחס של חז"ל לתאנה, אולם אחד מההיבטים המובהקים של החכמה, הוא חכמת הדיבור, שנזכר בהקשר לתאנה וראוי לציון. המדרש מספר ש"בעולם הזה אדם הולך לקטוף תאנים בשבת אין התאנה אומרת לו כלום, אבל לעתיד להוא היא צווחת ואומרת: שבת הוא" (מדרש שוחר טוב, עג). 32 כפי שמסכם זאת כסלו: "האבקת התאנה, או בשמה המדעי פיקוס התאנה (Ficus carica), על ידי הצרפגית שלה היא מסכת מופלה של חיי שיתוף הדוקים ביניהן. הצרעה אינה יכולה להקי דור חדש ללא התאנה, והתאנה אינה יוצרת זרעים פוריים ללא עזרתה של הצרעה. צרפגית התאנה מאביקה רק את התאנה, והתאנה מואבקת רק על די צרפגית התאנה. לשם כך עוצבה צורת התפרחת של התאנה, וכמו כן השתנה אורח החיים של הצרעה" – כסלו תשנ"ח, עמ' קל. על הקרבת החיים של הצרעות, שחלקים מגופן נשברים במהלך כניסתן להפריית פגת התאנה, ובכך נמנעת מהן כל אפשרות לצאת מהתאנה לאחר הפרייתה – ראה עוד כסלו תשנ"ח, עמ' קלא – קלב. 33 להיבט הבוטני על התאנה ראה גליל 1982, עמ' 32 – 33. 34 למרות זאת קיימת שיטה קדומה לסיוע האדם בתהליך הפריית עצי התאנה המניבים פרי על ידי שתילת עצי תאנה זכריים במטע או אפילו על ידי תליית פגות תאנת-בר על עץ התאנה הנקבי (פעולה הנקראת קפריפיקציה, על שם תאנת הבר). גם במקורות חז"ל ניתן למצוא עדות לכך, באיסור עבודה זו בשביעית (תוספתא שביעית פ"א, ה"ט; ירושלמי שביעית ד, ד) – ראה פליקס תשנ"ד, עמ' 91 – 93. 35 כפי שחז"ל זיהו את עץ הדעת עם התאנה (בבלי, ברכות מ, ע"א; בראשית רבה טו, ז), וראו בתאנה סמל לתורה (בבלי ברכות נד, ע"א-ע"ב; שם נז, ע"א). 36 רוזנסון תשס"ב, עמ' 63 – 64. 37 על הקריאה הכפולה (חכמה ומיניות) של סיפור עץ הדעת בגן עדן כתב גרוסמן תשס"ו, עמ' 209 – 214. 38 כלומר, אסורה, משום היותה נשואה או מעם זר. הביטוי "אישה זרה" יכול להיות בהקשר של עם זר מבחינה אתנית, אולי משום שהנשים הזונות היו מעמים אחרים. אולם ככל הנראה "אישה זונה" הוא כינוי לאישה נשואה הבוגדת בבעלה כפי שניתן לראות מפסוקים שעניינם "האישה הזרה" (ו, 26; ז, 10) – שצ'ופק 1996, עמ' 33. 39 הפניות לדוגמאות רבות במקרא וניתוחן ניתן למצוא במאמרו של אליצור על מקומה של האישה בחברה המקראית: אליצור תש"ס, עמ' 313 – 324. 40 בכדי לא ליצור רושם שלילי על דמות האישה כפי שהיא משתקפת בספר משלי, דבר שאיננו נכון, מן הראוי לאזן זאת ולהזכיר ש"אשת חיל" מהווה אנטיתזה מוחלטת לאישה הזרה (במידותיה, בערכיה, בעיסוקיה וכן ביחסה ליופי). אמנם, יש שטענו כי התיאור הזוהר והקוסם של "אשת חיל", העוסקת בכל כך הרבה תחומים (תעשייה, עבודות בית, שיפוט, כלכלה, נדיבות, חכמה, יראת ה'), ומאידך תיאוריה מתעלמים מעניינים הקשורים לדמות הכללית של האישה (הריון, יופי וארוטיקה) מלמדים על כך שלא מדובר בתיאור ריאלי אלא כמשל בלבד – גוּס 1996, עמ' 35 – 51. תיאור דמויות הנשים בספר משלי בדרך המשל, מדגיש את העניין המוסרי הכללי העולה מכך – הבחירה בין טוב לרע שהיא המסר הכולל של ספר משלי, לפי הסברו של הרב שטיינזלץ. ראה אבן ישראל-שטיינזלץ תשס"ג, עמ' 11 – 15. 41 קליפורד 1999, עמ' 239. 42 מרפי 1999, עמ' 135 . 43 "שלישיית משלים זו נסבה כנראה על מושגי ההדדיות ו"מידה כנגד מידה", הבאים לביטוי במישור הטבעי-היומיומי. בפסוקים יז, יט ההדדיות היא מוחלטת: אין הבחנה בין סיבה לבין מסובב. בפסוק יח מודגש העיקרון של מעשה וגמולו על דרך סיבה ומסובב" – שצ'ופק, 1996, עמ' 184. 44 וייברי 1994, עמ' 126. 45 עיקרון הקיים פעמים רבות במשלי. דוגמאות: ג, 9 – 10; י, 27א, 29א; יט, 17.
